<h1>ארחות חיים הלכ' חמץ ומצה סימנים כ"ה—כ"ח</h1>
<h2>דף ו.</h2>
המפרש בים והיוצא בשייר' וכן העושה ביתו אוצר אם דעתו לחזור קודם הפסח או לפנות האוצר זקוק לבער קודם ל' יום אין זקוק לבער תוך ל' יום זקוק לבער דכבר עליו חובת ביעור כדתנן שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום וכו'. וכתוב בירושלמי ובספק אבל בודאי אפי' מר"ה פי' ספק ספק חמץ אבל בודאי אפי' שידע שיש בו חמץ וי"א שמברכין בשעת הביעור אע"פי שהן רחוקים מן הפסח וי"א שאין מברכין אחר שאין זה זמן הביעור ממש אלא בליל י"ד ואותן שאינן יכולים לבדוק בשעת הביעור צריכין לבטל במקומן ודעת הראב"ד ז"ל שמברכין על הביטול. [ע"ב] והבודק אחר זמן אסורו אינו צריך לבטל לפי שאין ביטול מועיל לו כלום לפי שאינו ברשותו אבל מ"מ צריך לבערו כל זמן שימצאנו ואפי' בטלו קודם זמנו שלא יבא לאכול ממנו. והמוצא חמץ בי"ט כופה עליו את הכלי שאינו יכול להוציאו חוצה לפי שאינו ראוי לטלטלו. וגם אינו יכול להסיקו תחת תבשילו שאסור בהנאה וגם לא לשרפו בפני עצמו שיבעיר שלא לצורך הלכך אין בו תקנה אלא לכפות עליו את הכלי כדי שלא יבא לאכלו ויתחייב כרת ומיירי שביטל קודם זמנו שאם לא כן מוטב שידחה איסור טלטול דרבנן ולא ידחה בל יראה ובל ימצא והרמב"ם ז"ל אוקמה בשלא ביטל ואין הכל מודין לו. והאי י"ט דוקא בי"ט ראשון קאמר אבל בי"ט שני שהוא מדרבנן מותר לטלטלו ולזורקו או לשורפו.
